האנימה בישראל
הכתב בעיקרון לאוניגירי אבל כנראה לא יכנס אליו.
כולנו יודעים מה היא אנימה, מאיפה היא באה ועד כמה אנחנו נהנים ממנה. אבל האם אי פעם חשבנו על איך נכנסו לכל עסק האנימה? מה השפיע עלינו שהחדיר אותנו לליבה של התרבות היפנית ולמה המון אנשים לא מודעים לכך?
אז אני אגלה לכם בסוד, הכל התחיל אי שם, ממש מזמן... אם תוכלו לחפור מעט בילדותכם אולי תוכלו להזכר בזה שוב. זאפ לראשון מצלצל מוכר?הערוץ הראשון נוצר בעיקר במטרה למטרה חינוכית, ועל כך גם נקרא "הטלוויזיה חינוכית". הוא התחיל בסדרות לימוד ואט אט נכנסו לתוכו תכניות בידור ובין היתר, לקראת שנות השמונים, החליט הערוץ ליבא סדרות אנימה כחלק בלתי נפרד מלוח השידורים שלו מאז ועד היום. לא הרבה יודעים זאת, אבל רוב הסדרות המצויירות שהובאו לערוץ הראשון הינן אנימות שדובבו לעברית. סדרות כמו הלב, הדבורה מאיה, בארץ הקטנטנים, נילס הולגרסון, היי בינבה, גברת פלפלת, מוש השור, מקרון, הקוסם מארץ עוץ, כוח ג'י ולקראת שנות התשעים: המומינים, נשים קטנות, פיטר פן, חבורת הצב המעופף, עליסה בארץ הפלאות, עלילות בבאי! החתולים הסאמוראים ודיג'ימון. הסדרות שודרו ללא הפסקה ובשידורים חוזרים ונשנים, מה שהפך אותם לדבר חרוט וקליט שהשפיע על ילדותם של המון מאיתנו.
לקראת המאה העשרים ואחת, בה נוצר ערוץ הילדים, הובאה לערוץ הסדרה פוקימון ועונותיה, המשתדרת עד היום. בעשרת השנים האחרונות המשיכו סדרות אנימה להכנס לערוץ, תכניות אלו התחלקו לשתיים: הסדרות המדובבות לעברית, כמו דרגון בול, טוקיו מיו מיו, סאקורה לוכדת הקלפים, יו-יו האקושו, יו-גי-הו ועונותיה, בנות הים: פיצ'י פיצ'י פיטץ', קפטן קררו ונוספות. לעומתן, סדרות שהובאו בגירסתן היפנית, כמו אינויאשה, היקארו נו גו, פרוטס באסקט, שבעת הסאמוראיים, שין-צ'אן, סאקורה לוכדת הקלפים (לא מדובב), יו-יו האקושו (לא מדובב), נארוטו (לא מדובב) ובליץ' להן נפתח מדור מיוחד בערוץ הנקרא "טלמאנגה" והשתדר מתשע בערב ועד סוף שידורי הערוץ בלילה.
ביריבות לערוץ הילדים, ערוץ ג'טיקס (שבעבר נקרא פוקסקידס) אימץ גם הוא את יבוא סדרות האנימה ללוח שידוריו. עם השנים הם יבאו את הסדרות: סופרפיג, דיג'ימון ועונותיה, דורימון, רובוטריקים, וואן פיס, סוניק X, אובן, בו-בו-בו, שאמן קינג ורבות נוספות שרובן, אם לא כולן, מדובבות לעברית.
אך לשני אלו הצרף יריב חדש לקראת שנת 2004, ערוצי האנימה (הוט אנימה\יס אנימה) הידועים גם כ-AGN Anime Channel שיבאו סדרות לא מדובבות בעלות תרגום לעברית, 24 שעות ביממה. סדרות כמו יאמאמוטו נסיעות, אזוקי צ'אן, אחי היקר, המסע של קינו, נוקו נוקו דאש, המופע של מילקי צ'אן, ג'ינג מלך השודדים, וולטרון, הלוחמים מהעתיד, נוקו נוקו TV, בלו פינק, דיג'י פאניו פאניו, כוכב ההשרדות, 12 הממלכות, רוכבי החלל, טווין ספיקה, יושי הנסיכה הקסומה, דה! דה! דה!, מיכאל, גאנפריינד, שרפים, בוגי-פופ, X TV, איריה, מסע מרגש, דוקוידה, הונטד ג'ונקשיין, איטמן ועונותיו, אלה הצדים שדונים, מלחמות הסאקורה, שוטרות ונועזות ועוד המון סדרות, אובות וסרטי אנימה. אך הערוץ לא שרד למשך תקופה ארוכה ונסגר כבר בינואר 2008. אחת הסיבות לכך היא אולי העובדה שכמו בערוץ הראשון, ערוצי האנימה שידרו ללא הפסקה את אותן הסדרות במשך ארבעת השנים שרצו ברשת הטלוויזיונית. הערוץ גם יבא חדשות-מעבר, בין פרק לפרק, על אנימות חדשות, על אנימות ומנגות מומלצות, סרטים, אובות ועל דירוג המנגה והאנימה ביפן. בצורה תמוהה למדיי, הם לא חשבו על להביא חלק מסדרות אלה לערוץ.
בערוץ ביפ ובערוץ AXN שודרו גם סדרות ובעיקר סיינן כמו קאובוי ביבופ, ספיד גראפר וליין. כמו כן, תוכנית שפותחה בחסות חברת אורנג' למכשירי הדור השלישי (Obox) לצפיה בסדרות אנימה כמו בלאד+, גאנקוטסו, ריד אור דיי ולאסט אקסייל. השירות מאפשר הורדת פרק בדיבוב לאנגלית ללא כתוביות ברזולוציה של 144X176 ובמחיר סמלי של 1.9 שקל לפרק.
תרבות האנימה והמנגה חדרו לפעילויות חברתיות בקהילה הישראלית גם כן. אגודת אמא"י (אגודה לאנימה ומנגה בישראל) היא האגודה הראשית לכנסי אנימה, מסיבות ג'י-פופ ופסטיבלים למינהם. רוב הכנסים מתרחשים בתאריכים קבועים- חנוכה, פורים, החופש הגדול ובין היתר גם מספר מצומצם של כנסים לא רשמיים במהלך כל השנה. על רוב הפעילויות מודיעים באתר הרשמי של אמא"י, בקהילות האנימה הישראליות ומפה הכל עובר כבר מפה לאוזן. כנסי האנימה מאגדים בעיקר את קהילות האנימה הישראליות ביום שכולו אנימה, מנגה ותרבות יפן. תוכלו למצוא בהם הקרנות, פעילויות הקשורות בנושא הכנס, דוכני מנגות, מגזיני אנימה ומנגה, מוצרי אנימה, דוכנים אישיים למכירת ציורים ועוד. דבר שאומץ מכנסי האנימה היפנים הוא תרבות הקוספליי, שמאפיינת כל כנס בשיראל. קוספליי הוא קיצור ל- Costume Play, ובו מתחפשים האנשים לדמויות מאנימות\מנגות\משחקי מחשב ורבים נוספים. וכמו כן חנויות אנימה, מנגה וקומיקס הנמצאות בת"א (בעבר גם החנות "אוטאקו" שיבאה מוצרי אנימה, אך נסגרה).
נקודה נוספת היא הפאנסאב בישראלי, שנובע בעיקר ממצבה העגום של ישראל בנוגע לתרגום סדרות. רוב האוטאקואים בישראל צופים בסדרות המתורגמות לאנגלית, אך ישנם כמה קבוצות תרגום ישראליות הפועלות באופן חופשי ולסדרות שלא קיבלו רשיון בישראל ומטרתן לתרגם סדרות מוצלחות ומבוקשות לעברית כדי לרצות את האוטאקואים-דלי-השפה שבנינו. ניכר הבדל בולט בין תרגום פאנסאב ישראלי לתרגום של סדרות בערוצי הרשת הטלוויזיונית. ערוצי האנימה נוטים להשאיר את התרגום בידי המתרגמים, לרוב התרגום לא עובר בדיקה חוזרת וניתן לאתר בו בקלות שגיאות כתיב, דקדוק, פיסוק ובעיות תחביריות. הפאנסאב הישראלי נמצא כאיכותי הרבה יותר; רוב הפאנסאברים משחררים הוצאות באיכויות ווידיאו גבוהות והזמינות אליהן גבוהה בהרבה משל ערוצי האנימה שבהן אי אפשר לרוץ קדימה, לחזור אחורה, לעצור או לראות שוב. ואולי זה מה שחשבו הערוצים כדבר יעיל בשבילם, שידור של פרק חד פעמי מביא לכך שהצופים חוששים להפסיד פרק וצופים בו בכל יום, מחשש להפסיד את הפרק ש'ידפוק' להם את כל הסדרה.
באנימה יש ז'אנרים רבים ומגוונים, לפחות כמו בעולמות סרטי הקולנוע וספרי הקריאה. עם זאת, יש לאנימה ז'אנרים בעלי שמות ייחודיים לה, בשפה היפנית, אותם למדנו להכיר - ישנם הג'אנרים המבדילים בין קהלי היעד כמו שוג'ו (Shoujo)- סדרות המיועדות בעיקר לנערות, שונן (Shounen)- סדרות המיועדות בעיקר לנערים, סיינן (Seinen)- סדרות המיועדות בעיקר לאנשים מבוגרים, ג'וסי (Josei)- סדרות המתאימות בעיקר לנערות מתבגרות וקודומו (Kodomo)- סדרות המיועדות בעיקר לילדים קטנים, וישנם ז'אנרים המרמזים על תוכן הסדרה או המאנגה - מכה (Mecha), אצי' (Echi) ועוד. במבט לאחור, אנו רואים שבאופן גורף כל הז'אנרים השונים של האנימה הגיעו לארץ - החל מיאואי, סדרות העוסקות במיניות הומוסקסואלית של גברים שנהייתה פופולארית בקרב פאןגירלס, עד לסדרות פנטזיית-קודומו. בערוץ הילדים וג'טיקס מרבים לעסוק בז'אנרים של שונן, בערוץ AXN הרבו להראות ז'אנרים שונים של אקשן ומתח, כמובן, ובטלוויזיה החינוכית מצאנו סדרות ילדים והרפתקאות רבות. האנימה היא לא רק הסדרות האלימות כמו בליץ' ונארוטו - גם סאקורה לוכדת הקלפים היא סדרת אנימה, בעלת קהל יעד שונה לגמרי. בעקבות הז'אנרים השונים של האנימה שקפצו לביקור בארצנו הגיעו גם מאנגות ונובלות מתורגמות מיפן היישר לחנויות האוטאקואים. אם כבר הכרתם את המושגים השונים של האנימה, ודאי יכולתם לשים לב שמושגים אלו מחלחלים אט אט לתרבות וחיי היומיום של הקהל הישראלי בלי משים.
במבט שני על כל הרשימה לעיל, ניכר כי ישראל טובעת עמוק בעולם האנימה, עוד מהמאה העשרים. לצערינו, מעטים האנשים שמודעים לעובדה כי אלו אנימות מלכתחילה וסיבה בולטת לכך היא העובדה שכמעט כולן דובבו לעברית- מה ששולל מהן את יחודן כסדרות יפניות. עם השנים נהפכו המון מהאנימות הפופולאריות בישראל וגם ביפן למותג בלי נפרד, החל מעונות הפוגים ועד למגבות וכובעים של בליץ' ונארוטו. קאמהאמהא נהפך להיות מילה מוכרת כמו פוקאדור ומשחקי הגיימבוי הנמכרים ביותר (אולי פרט למאריו) הם עדיין משחקי הפוקימון.
רוב הישראלים שנהפכו לאוטאוקים עם השנים ככל הנראה הושפעו מהתרבות היפנית של הערוצים שיבאו אנימה לשידוריהן. הנפילה הגדולה ביותר הייתה ככל הנראה בנפילתם של ערוצי האנימה הישראלים, שפרשו 'מוקדם מידיי'. הנקודה שאורנג' החלו במסע שידורי אנימה למכשירים הסלולארים שלהם רק מצביעה על הרווח שיוצא להם ממכירת המותג ללקוחותיהם. אי אפשר להתעלם מעובדות חשובות אלו, ועם זאת, ישראל יכולה להרבה יותר. במקום להשקיע את זמנה ביבוא סדרות ישנות או סדרות אוברייטד ביפן, לדובב אותן ובעיקר להרוס אותן, היא יכולה ליבא סדרות מצליחות הרבה יותר. החשש הגדול של אגודת האוטאקואים הישראלית הוא הפחד לקלקל גם את הסדרות אלו בעזרת תרגום צולע. נותר לנו להתנחם בעובדה שהוט מתכננים ליבא סדרות אנימה מצליחות לערוץ הוי-או-די שלהם, כך לפחות נחסוך מעצמנו לעקוב אחרי הפרקים בצפיה יומית מתמדת.
uriha-11-1-14
לפני 10 שנים
